רקע כללי

בית פלוגת הכותל

"מי שישלוט בעיר העתיקה ישלוט בארץ כולה" (יומן פלוגת הכותל, אורי צבי גרינברג).

מה מתרחש כאשר חבורה של צעירים פעילי תנועת בית"ר, ציונים, מחליטים להקים מערך הגנה על תושבי הרובע היהודי והעיר העתיקה מפני המוסלמים והבריטים?

מי היא הפלוגה אמיצת הרוח והחזקה שהסכימה לסכן את חייהם של חבריה למען תקיעה בשופר במוצאי יום כיפור?

סיפורה של פלוגת הכותל הוא סיפור ציוני על התיישבות וחשיבות ירושלים. כיום במקום יש שני מיצגים אור קוליים שממחישים את סיפור חייהם של פלוגת הכותל, מהתקיעה המיתולוגית בשופר וההתמודדות מול הבריטים בעיר העתיקה ועד לחיי היום יום והקשר בין הלוחמים.
הסרט מתאר וממחיש את האירועים בצורה קולחת ומרתקת במקום בו שכנה הפלוגה וחושף אותנו לסיפורים חדשים ומביא לראשונה את סיפורה של פלוגת הכותל – סיפור שכמעט ונשכח מהיסטוריית הישוב היהודי בארץ ישראל. סיפור גבורה יוצא של לוחמה יוצאת דופן מול המנדט הבריטי במטרה לשמור על המסורת והקשר בין העם היהודי לכותל המערבי.

היסטוריה

ירושלים העתיקה, שבה גרו יהודים, מוסלמים ונוצרים, היתה מאז ומתמיד מקום מועד לפורענות. מראשית ימי המנדט הבריטי התנכלו הערבים ליהודים וכבר בשנים 1920-1921 וכן בפרעות תרפ"ט (1929) הותקף הרובע היהודי. הפרעות בארץ כולה באו לשמש לחץ פוליטי על ממשלת המנדט, אולם בעיר העתיקה היו לפרעות גם היבט דתי ומטרתם היתה להביא לצמצומו של היישוב היהודי בעיר. בסוף המאה התשע-עשרה ותחילת המאה העשרים היו היהודים רוב בעיר העתיקה, אולם עם הנדידה לעיר החדשה, הלך הרובע היהודי והצטמצם. תנאי המגורים בעיר העתיקה היו קשים, הצפיפות היתה גדולה ולכן, כל מי שיכול היה, עבר לעיר החדשה וברובע היהודי נשארו רק השכבות החלשות יותר.

עם ריבוי הפגיעות ביהודי העיר העתיקה על-ידי הפורעים הערבים, הוחלט בראשית 1937 להקים שם את אחת מפלוגות בית"ר (בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף טרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית) שתשהה במקום דרך קבע ותגביר את ביטחון תושבי הרובע היהודי. חברי הפלוגה היו עובדים במשך היום לפרנסתם, ובערב עסקו בשמירה ובאימונים צבאיים כדי להכשיר את עצמם לפעול במסגרת האצ"ל. חברי "פלוגת הכותל" עסקו בכל מיני עבודות: במחצבות, בבניין, בסלילת כבישים ואף בשמירה ובנוטרות. הבנות יצאו לעבוד במשק-בית ובמלצרות. בלילה דאגו לביטחונם של היהודים שנהגו להתפלל ליד הכותל המערבי.

בסוף 1937 מנתה "פלוגת הכותל" 24 חברים (בהם שש בנות), שגרו בשכירות באחד הבתים ברובע היהודי. הימצאותה של הפלוגה בעיר העתיקה הגבירה את ביטחון היהודים במקום והגנה עליהם מפני התקפות הערבים. קרה לא פעם שחברי "פלוגת הכותל" היו מעורבים אף בחילופי יריות.

בדצמבר 1928 אסרה ממשלת המנדט את תקיעת השופר ליד הכותל וזאת לאחר שהערבים התלוננו כי התקיעה פוגעת בקודשי האסלאם. בית"ר והאצ"ל מעולם לא השלימו עם הגזרה הזו, ומדי יום-כיפור נמצא המתנדב שתקע בשופר.

קיומה של פלוגת הכותל היה לצנינים בעיני השלטונות הבריטיים. קציני משטרה נהגו לערוך חיפושים בבית הפלוגה והתרו בחברים שלא להניף את דגל הלאום על הבית וכן אסרו עליהם לצאת בקבוצות גדולות משלושה אנשים, כל זאת בטענה שהדבר מרגיז את הערבים ומהווה פרובוקציה. המשטרה אף הידקה את הפיקוח על צעדי החברים ובאמצע 1938 נעצרו כמה מהם ולאחר חקירה שוחררו לביתם. לבסוף, הגיעה לבית הפלוגה יחידת שוטרים, הוציאה את החפצים, ניתקה את החשמל, נעלה את הבית ועל הדלת תלתה מודעה, שהוטבעה בחותמת שעווה, לאמור: "בפקודת מושל המחוז, הבית מוחרם לפי חוקי החירום".
בכך באה לסיומה קיומה של "פלוגת הכותל" בעיר העתיקה.