בונים את החורבה

שנת תקצ"ב (1832) השיגה העדה האשכנזית רשיון מאת מוחמד עלי פחה, שליט מצרים, להקים בית כנסת בחצר "החורבה" רשיון זה הושג על ידי הרב שלמה זלמן צורף, אחד מעסקני העדה הדגולים, אשר ירד במיוחד מצריימה וברוב השתדלות השיג מטרתו זו. ובחודש אלול התחלנו לפנות האשפה והזבל ויחלו לבנות. ובראש חודש שבט תקצ"ז (1837) נחנך בשמחה גדולה בית המדרש הישן (דער אלטער מדרש) ויקראו את שמו "מנחם ציון". אך בית הכנסת הגדולה עד היום לא עלתה בידינו לבנותה, כי בינתיים הורד מלך מצרים ולקח השולטאן העותומני את השלטון על ארץ ישראל.
ראשי העדה בראותם כי יש תקוה שמו את ליבם כי ראוי ונכון לבנות ב"חורבה" בית כנסת גדול ונהדר שחלונותיו פתוחים נגד מקום המקדש.
אך שני דברים חסרו להם להוציא את הרעיון הגדול הזה לפעולות:
מאמר המלך המרשה לבנות בית כנסת כחוק.
הסכום הגדול הדרוש לבנין גדול ונהדר כיאות לעיר זו משאת נפש כל איש בישראל.
המניעה הראשונה- חוסר הרשיון – העיקה עליהם ביותר. כי בעת ההיא לא נמצא להם שום בא כח ושתדלן בבירת הממשלה (בקושטא). והשם "יהודים אשכנזיים" מוזר היה בחצר המלכות ולראשי הממשלה.
ולכן חיכו בהגשת הבקשה לשעה מוכשרת. אך בכל זאת לא השעו את עינם אף רגע מלהשתדל באסיפת כספים להוצאת הבניין. וה' עזר להם בשנת תרנ"ז (1847) העיר ה' את רוח הגביר הנדיב מוהר"ר יחזקאל ראובן מהעיר בבל לתת לב לבקשת ראשי העדה. ונדר נדר לאמר "אם יהיה ה' בעזר אמרכלי המקום ויטה עליהם חסד מהוד שולטאן תורגמא יר"ה להרשות את בניין בית הכנסת  - מכספי איסדהו ומהוני אבנהו".
הדבר הזה שימח מאד את לב נפשות העדה בראות כי יש כבר גואל ויתחזקו להשתדל בקבלת הרשיון, אך הדבר נתעכב זמן רב מהטעם האמור.
בראשית שנת תרט"ו (1855) עלה לירושלים לורד נפיור, ציר בריטניה בקושטא, ויחלו ראשי העדה את פניו כי יואיל לבוא אל הרנה והתפילה בבית המדרש "שערי ציון" שנבנה אז מחדש , הוא נעתר ויבוא, יחד עם קונסול בריטניה שבעיר הקודש. ובצאתו הראוהו ראשי העדה את החלקה הגדולה שאותה ייחדו לבית הכנסת ויספרו לו כי ימים רבים אשר הם עמלים להגיש את הרשיון ועוד לא עלתה בידם. ויצו עליהם לערוך מחדש בקשה לרשיון, ובשובו לקושטא ישתדל שבקשתם תצא לפעולות. והוא קיים את הבטחתו. ועוד בשנה ההיא יצא מאמר מלכותי לפחת ירושלים להרשות לעדה האשכנזית לבנות להם בית כנסת בקרקע שיש להם מכבר . ולשמחת לב כל העדה אין קץ. וימהרו מיד בני העדה להודיע את הדבר ליורשי הגביר מבבל, והמה לא איחרו לשלוח לירושלים שלושת אלפים ארבע מאות אדומים זהב. וההצלחה עוד האירה פניה לעדה, כי בעת ההיא נמצא בירושלים אדריכל מצויין (אסאד אפנדי שמו) שנשלח על ידי השולטאן לבדק הבניינים העומדים על הר הבית. ויעתר לבקשת ראשי העדה להתוות תכנית לבית הכנסת ולפקח על ראשי הבונים, למען יצא בנין יפה ונהדר כיאות.